מוחמד אבו שאכר נ' צה"ל - צבא הגנה לישראל ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבעים (המבקשים), להורות לתובע (המשיב), לשלם אגרה בשיעורה הנכון ולחלופין, להורות על מחיקת התביעה על הסף, בשל תשלום אגרה בחסר.

בתביעה שהוגשה בתיק דנן עותר המשיב לתשלום פיצויים, בגין 567 ימים, בהן שהה בין כתלי הכלא (בין במעצר, בין במעצר עד תום ההליכים ובין עת ריצה עונש מאסר שנגזר עליו). המשיב נעצר בחשד למעורבות בפעילות אסורה נגד בטחון המדינה, הוגש נגדו כתב אישום לבימ"ש צבאי, הוא נעצר עד תום ההליכים, הורשע ונדון למאסר. בהמשך, התקבל ערעור שהגיש לביהמ"ש הצבאי לערעורים, על הכרעת הדין, והמשיב זוכה מכל אשמה. מכאן תביעתו דנן.

2.בתביעה, שהוכתרה כתביעה לנזקי גוף, ללא שהיא כומתה בסכום (ולכן גם שולמה אגרה, כפי המשולמת בתביעה לנזקי גוף), תובע המשיב פיצויים בגין "ראשי נזק" כדלקמן:

הוצאות משפטיות שנגרמו לו בהליך ממנו הוא זוכה.

שלילת חירותו.

פגיעה בשמו הטוב.

פגיעה בחיי משפחה תקינים, של המשיב ושל בני משפחתו.

פיצויים עונשיים.

למרות טענתו לנזקים נפשיים לא צירף המשיב לתביעתו חוו"ד מומחה וטען שאין לו אמצעים לממן חוו"ד, תוך שהודיע, שהוא "שומר על זכותו" לצרף חוו"ד רפואית ואף ציין שהוא יעתור למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש ולחילופין ינסה לממן חוו"ד.

3.המבקשים טוענים, שכל ראשי הנזק הנ"ל אינם יכולים להחשב כנזקי גוף ולפיכך על המשיב לכמת תביעתו ולשלם אגרה על פי סכום התביעה.

בתגובתו מסכים המשיב, שראשי הנזק של הוצאות משפטיות, פגיעה בשם הטוב ופיצויים עונשיים אינם נזקי גוף ולפיכך הוא מכמת נזקים אלה ומעמיד, את כולם יחדיו "לצרכי אגרה", על סך של 90,000 ₪ בלבד. סכום זה "נבחר" ע"י המשיב, כפי שהוא מבהיר בתגובתו, מאחר שהאגרה שיש לשלם בגינו הינה בגובה האגרה המשולמת בתביעה לנזקי גוף.

4.לענין ראשי הנזק של הוצאות משפטיות, פגיעה בשם הטוב ופיצויים עונשיים – יועמד, איפוא, סכום התביעה על סך של 90,000 ₪, כבקשת המשיב בתגובתו. עם זאת, לאור הערת המשיב לפיה סכום זה הינו "לצרכי אגרה" יובהר, כי המשיב אמנם זכאי להעמיד תביעתו על כל סכום שיבחר, אולם סכום התביעה "מחייב" אותו באופן שהוא לא יוכל לקבל פסק דין בסכום העולה על סך מצטבר של 90,000 ₪, בשלושת ראשי הנזק הנ"ל ובביטוי שנקט בתגובתו - "לצרכי אגרה", אין כדי לשנות מכך.

5.נותר, איפוא, צורך להחליט אך בנוגע ל"ראשי הנזק" של "שלילת חירות" ו"פגיעה בחיי משפחה תקינים, של המשיב ושל בני משפחתו" –

סעיף 1 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 – הן התקנות החלות על הבקשה דנן – אינו מגדיר, בבירור, מהו נזק גוף. לא רק שהוא נוקט לשון "לרבות", אלא שבהגדרה עצמה עושה הסעיף שימוש במילים "נזק גוף" (כפי המודגש בציטוט דלהלן) ולמעשה לא ניתן ללמוד ממנו מה כולל המונח "נזק גוף", אילו נזקים נכללים בו ואילו נזקים יוצאים מגדר תחולתו.

וזה לשון ההגדרה:

"לרבות תביעה לשיפוי או לפיצוי על תשלום פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל נזקי גוף, לרבות תביעה לפי חוק הפיצויים."

פקודת הנזיקין [נוסח חדש], מכוחה הוגשה התביעה דנן, אינה מגדירה נזק גוף, דווקא, אלא רק את המונח "נזק", המוגדר בה כ: "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה". מטבע הדברים, אין הגדרה זו של נזק, הכוללת, בבירור, גם נזקים שאינם גופניים יכולה לקדם אותנו בבירור המונח.

6.אולם, עיון בהגדרת המונח "נזק גוף" בחוקי נזיקין שונים, יש בו כדי לעזור לנו בדרכנו ולכוון אותנו לגבולותיו הראויים והנכונים של המונח "נזק גוף".

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 מגדיר "נזק גוף" כ: "מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים."